פסק-דין בתיק ב"ל 36457-08-10

פתיח ותשתית עובדתית

1.         לפני ערעור על החלטת ועדת הרשות מיום 25.2.10, שהתכנסה מכוח תקנה 17 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - התקנות).

יצוין, כי הליך זה נפתח בהגשת תביעה, אולם בדיון מיום 12.6.12 הסכימו הצדדים כי יש לדון בו כבערעור.

2.         המערער, יליד שנת 1970, עבד כמתקין גגות רעפים ונפגע ברגלו ביום 10.3.03, בעקבות נפילה מסולם. נפילתו הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן - התאונה). ועדה רפואית מיום 1.7.04 קבעה למערער נכות כוללת בשיעור של 30%, המורכבת מנכות רפואית בגין הפגיעה ברגל (20%) ומהפעלת תקנה 15 במלואה (10%).

3.         ביום 15.11.09 הודיע המשיב למערער כי צפוי להיקבע דיון מחדש בדרגת נכותו לפי תקנה 17, וועדת הרשות התכנסה לדון בעניינו ביום 25.2.10 (להלן - הוועדה או ועדת הרשות). בהחלטתה, קבעה הוועדה כדלקמן:

" העו"ד מסר שהנכה היה בעבר מתקין גגות רעפים וכיום לא מסוגל לחזור למקצועו. בזמנו עבד בתור עובד יומי תמורת 280 ש"ח ליום כיום עובד בתור עוזר דפס בשכר אשר כולל משמרות ושעות נוספות... הנכה מסר שעובד בתור עובד דפס מ - 2005. עובד הרבה שעות ומשמרות על מנת לקבל שכר גבוה...

לפי תלושי השכר עובד בממוצע 40 שעות נוספות כל חודש שהם כשעתיים ביום בממוצע. עובד עבודה מלאה בתחום הדפוס עבודה אשר מתאימה לנכותו הרפואית. מאפשר לו הפסקות ישיבה שבין 30-45... מדי שעתיים...

הועדה סבורה שאין מקום להפעלת תק' 15 כיוון שלא איבד את כושרו לעבוד ואין ירידה בהכנסותיו (גם ללא השעות הנוספות)... הועדה מתרשמת שנעשים מאמצים ניכרים לשיקומו ובמטרה לא ליצור לו חוב מפעילה את התקנה מ - 2/10 בלבד".

בעקבות החלטה זו (וכן בעקבות היוון שנערך לבקשת המערער) הופחת שיעור נכותו הכולל של המערער ל - 13.5%.

טענות הצדדים

4.         המערער טוען, כי שגתה הוועדה משבחנה את השינוי בהכנסותיו באופן כמותי ולא באופן מהותי, ובמסגרת זו התעלמה מכך שנדרש לעבוד שעות נוספות בהיקף גדול כדי לשמור על רמת שכרו. המערער מציין כי הוועדה אמנם קבעה כי לא קיימת ירידה בהכנסותיו גם בהתעלם מגמול השעות הנוספות, אך לא נימקה קביעתה זו, וזו אינה מבוססת על החישובים שהוצגו בפניה על ידי פקיד התביעות - שלא כללו התייחסות פרטנית לרכיבי השכר. עוד טוען המערער כי אין זה נכון כי בהתעלם מגמול השעות הנוספות נותר שכרו כשהיה. לגישתו, היה על הוועדה להתחשב בכך ששכרו השעתי כיום נמוך יותר. עיוות נוסף נוצר מכך שהשכר שנלקח בחשבון מהתקופה שטרם התאונה הינו שכר נמוך מהממוצע השנתי שכן היו אלו חודשי החורף בהם עבד פחות.

המערער מדגיש כי איבד את מקצועו בעקבות התאונה. בנוסף, היה על הוועדה להתייחס גם לחלופת הגיל הקבועה בתקנה 15, שכן הינו צעיר יחסית ועליו להתמודד עוד שנים רבות עם נכותו.

5.         המשיב טוען, כי הוועדה נתנה דעתה לסוגיית השעות הנוספות, עיינה בתלושי המשכורת שהציג המערער והפחיתה את שכרו בגין שעות אלה לצורך חישוב פער ההשתכרות. לגישתו, אין מקום להפחית את התוספת בגין משמרות, שכן זו מהווה חלק מאופי העבודה החדשה. החלטת הוועדה מנומקת, ולא ייתכן שהעלייה במשכורתו של המערער נכון למועד התכנסותה נובעת רק מעבודתו בשעות נוספות.

דיון והכרעה

6.         לאחר עיון בטענות הצדדים ובחינת כלל החומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לוועדת הרשות לצורך דיון מחדש בעניינו של המערער. להלן יפורטו הנימוקים לכך.

7.         תקנה 17 קובעת כדלקמן:

             " (א) עברו 12 חודשים ולא יותר מ-60 חודשים מאז קבעה ועדה או ועדה לערעורים לאחרונה לנפגע דרגת נכות יציבה בשיעור 20% או יותר (להלן - הדרגה האחרונה), רשאי הנפגע לתבוע מהרשות האמורה בתקנה 18א לקבוע אם הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות הנפגע, והרשות תקבע את דרגת הנכות בשיעורים ובתנאים כאמור בתקנה 15(א); כללה הדרגה האחרונה שנקבעה לנפגע, קביעה לפי תקנה 15, רשאים הנפגע או המוסד לתבוע מהרשות לקבוע אם חל שינוי בהשפעת הנכות על הכנסות הנפגע, ובהתאמה להקטין או להגדיל את דרגת הנכות בשיעורים ובתנאים כאמור בתקנה 15(א).

             (ב) הרשות תדון בתביעה נוספת כאמור בתקנת משנה (א) רק אם חלפו 12 חודשים, ולא יותר מ-60 חודשים מיום שנקבעה לנפגע הדרגה האחרונה".

            תקנה 15, אליה מפנה תקנה 17, קובעת כדלקמן: